גנץ נ' בנק הפועלים בע"מ

פסק דין

התביעה וטענות הצדדים

התובע ניהל בזמנים הרלבנטיים לתביעה זו חשבון הבנק שלו כולל תיק השקעות אצל הנתבע, והוא עותר בתביעתו לחייב את הנתבע בהחזר דמי ניהול ועמלות שנגבו ביתר ושלא כדין, לפי הטענה, בגין פעולות מכירת ניירות ערך.

התביעה הוגשה במקור בבית-משפט לתביעות קטנות (ת"ק 52920-07-10), ברם הועברה ע"י כב' הש' ר.חוזה לדיון בפני בית-משפט השלום, מתוך שסברה שהדיון בבית-משפט לתביעות קטנות אינו מתאים לבירור השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים.

התובע חויב ביום 16/04/10 בעמלה בגין הרבעון הראשון של 2010 בסך 369.61 ₪.

ביום 16/07/10 חויב בדמי ניהול בסך 374.49 ₪.

ביום 18/10/10 גבה הנתבע דמי ניהול בסך 338.73 ₪ בגין הרבעון השלישי של 2010.

ביום 07/01/11 גבה הנתבע דמי ניהול בגין הרבעון האחרון של 2010 בסך 364.24 ₪.

סכומים אלה מצטברים לסך 1,447 ₪.

לטענת התובע, ההסכם שלו עם הבנק מעניק לו הנחה בשיעור 50% מהעמלה התעריפית של דמי הניהול שגובה הבנק בדרך כלל מלקוחותיו והוא זכאי, בהתאם, להנחה של 50% מסכום זה, הנחה שנשללה ממנו שלא כדין, ולכן על הנתבע להחזיר לו סך 723.5 ₪.

לטענת התובע, בפברואר 2010 גילה לתדהמתו כי הנתבע העביר את תיק המניות שלו לבנק הבינלאומי הראשון על דעת עצמו. בגין העברת התיק גבה דמי ניהול בסך 530 ₪. משגילה את ההעברה, דרש להחזיר את התיק לבנק פועלים והבנק עשה כן, אך לא השיב את דמי הניהול שנגבו שלא כדין.

התובע טוען כי בחמישה מועדים שונים נתן לבנק הוראות דרך האינטרנט לקניית/מכירת מניות, אך במקום לחייב אותו בגין כל מכירה ב-25$, חייב אותו הנתבע ב-14 חיובים נפרדים, ולכן גבה ביתר סך 155.58$, שווה ערך ל-548.88 ₪ בעת הגשת התביעה.

עוד טוען התובע, כי הבנק ביצע בחשבונו פעולה של קניית מניה בשם ATLANTIS TECHNOLOGY NEW מבלי שקיבל הוראה ממנו, וגבה מחשבונו סך 1,431 ₪, שלא כדין.

לבסוף, טוען התובע, כי נתן הוראות למכירה של מניות, הוראות שבוטלו, אך הנתבע חִייב אותו בעמלה אי ביצוע בסך 26 ₪ שלא כדין, שעה שפעולות ביטול הנעשות באינטרנט אינן מחויבות בעמלה (עמלת אי ביצוע).

התובע מבקש החזר בגין כל חיובי יתר נטענים אלה, ועוד מבקש כי בית-המשפט יורה על פיצוי בשל בזבוז הזמן ועוגמת הנפש.

הנתבע טוען, כי בעבר הגיש התובע תביעה נגדו בגין חיוב בעמלות שלא כדין. התביעה הוגשה ב-2009 ונדונה בפני כב' הש' ע.קוטון ( ת"ק 27077-11-09), ולמעשה הטענות שם בדבר חיוב בעמלה בכפל, הן בדיוק אותן הטענות המופיעות בתביעה כאן.

לטענת הנתבע, בתחילת פעילותו של התובע בניירות ערך, ניתנה לו הטבה של 50% בדמי הניהול והעמלות, ברם עם צמצום הפעילות בצורה משמעותית, ההטבה המקורית שהסתיימה לא חודשה, והדבר הובא לידיעת התובע באופן מפורש.

חרף האמור, נאות הנתבע בתיק הקודם בפני כב' הש' ע.קוטון לשלם לפנים משורת הדין סך 616 ₪ בגין כל הטענות בדבר חיובים ביתר כביכול עד מועד אותו פסק-דין, תוך שהדגיש בכתב ההגנה כי אינו מוכן להמשיך ולהעניק את ההנחה בשיעור 50% לתובע להבא. ההסכמה קיבלה תוקף של פסק-דין והנתבע אכן שילם לתובע בפועל סך 616 ₪ ביום 30/06/10 (נ/5). מכאן, שכל הטענות ביחס לנתבע עד מועד פסק-הדין שם (08/06/10) דינן להדחות לאור הסכם הפשרה והתשלום שם, ואילו כל טענה מכאן ואילך ביחס לכפל עמלה, יש לדחות על הסף לאחר שהנתבע גילה דעתו ביחס לחוסר הסכמתו להמשיך וליתן הנחה כלשהי בדמי העמלה והניהול.

אשר להעברת תיק ניירות הערך לחשבון התובע בבנק הבינלאומי הראשון, טוען הנתבע כי קיבל מכתב דרישה מהבנק הבינלאומי חתום ע"י התובע, בו נדרש הנתבע להעביר את יתרת חשבונו של התובע לזכות חשבונו בבנק הבינלאומי. הבנק פעל על-פי האמור במכתב והוא דוחה את טענת התובע לפיה התובע בעצם לא התכוון להעברת תיק ניירות הערך, אלא רק ליתרת חשבון העו"ש. לטענתו, התובע ביקש מנציגת הבנק, מספר ימים עובר לקבלת המכתב מהבנק הבינלאומי, להעביר את מלוא חשבונו כולל תיק ההשקעות לבנק הבינלאומי.

עוד טוען הנתבע, כי בפועל ולמרות שלא היה חייב, החזיר לתובע את העמלה שנגבתה והעמלה היחידה שלא הוחזרה היא עמלה בגין החלק היחסי של דמי הניהול של אותו רבעון בו נוהלו ההשקעות אצל הנתבע.